לאחר שהפנייה ממעלה כשלה בעקבות עזיבת דרך ה', האדם מנסה לאתר נתיב מילוט ועזרה אנושית כאשר וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט. תקוותו נכזבת מיד והוא פוגש מציאות שבה וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה, מילים המדגישות סבל המקיף אותו מכל עבר, הן כאיום חיצוני ומוחשי והן כמועקה נפשית עמוקה של צוּקָה. מציאות זו מביאה עמה מְעוּף, מונח המבטא את החושך הכבד או את העייפות והתשישות של הסובלים. המצב מחמיר לכדי חושך מוחלט של וַאֲפֵלָה, שבתוכה האדם נופל ומגורש בהיותו מְנֻדָּח, או לחלופין, המועקה והחושך הולכים ומתפשטים על פני הארץ כולה.
ישעיהו, פרק ח׳, פסוק כ״ב
וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַֽחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.