ישעיהו, פרק ח׳, פסוק כ״ג

האויב האשורי המציק ומביא מצוקה, שהוא בבחינת מוּצָק, אינו מתעייף ולֹא מוּעָף מלתקוף את ממלכת ישראל ולהביא עליה חשיכה ואפלה, עונש על כך שפנו לעבודה זרה במקום לבטוח בה'. כָּעֵת הָרִאשׁוֹן החלה הגלות במכה קלה שבה הֵקַל האויב והגלה רק את אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, אך השלב הסופי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד והחריב את שאר הממלכה לחלוטין. החורבן התפשט לאזורים נוספים, החל מאזור הכנרת ודרך המסחר של דֶּרֶךְ הַיָּם, דרך נחלות השבטים שמעבר לירדן המכונות עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, ועד לארץ ישראל כולה או לגליל העליון שנקראו גְּלִיל הַגּוֹיִם משום שמשכו אליהם את עמי הסביבה. כך, העם שהקל מעליו את עול התורה ושכח את ניסי ה' בים ובירדן, נענש בעול כבד והפך לגולה ומטולטל בין הגויים.