בשעת משבר, כאשר העם מסרב לשמוע לתוכחה, הנביא נדרש לשמר את נבואותיו עבור הדורות הבאים. עליו צוֹר, כלומר לקשור, לשמור או להסתיר, את התְּעוּדָה, שהיא העדות ודברי ההתראה. כמו כן, הוא מצטווה חֲתוֹם ולסגור את התּוֹרָה, הכוללת את הוראותיו ואזהרותיו, דווקא בְּלִמֻּדָי, בלב תלמידיו ויראי ה'. התמקדות זו בתלמידים נועדה להגן על התורה מפני ההמון המואס בה ולמנוע את שכחתה, או כמענה לגזירות המלך שאסר את הלימוד. מנגד, יש הרואים בפסוק קריאת אזהרה ישירה לבני הדור כולו לשמור את התורה כדי להינצל מסכנת האויב והגלות.
ישעיהו, פרק ח׳, פסוק ט״ז
צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.