ישעיהו, פרק ח׳, פסוק ח׳

צבא אשור פולש כנהר גועש העולה על גדותיו בהדרגה: תחילה הוא וְחָלַף בִּיהוּדָה באופן ארעי, לאחר מכן הוא שָׁטַף בחזקה את הערים המבוצרות, ולבסוף הוא וְעָבַר ומתבסס בארץ בקביעות. סכנת הטביעה הלאומית גוברת כאשר המים ממשיכים לעלות ומתקיים עַד צַוָּאר יַגִּיעַ, תיאור הממחיש כיצד האויב מגיע עד לשערי ירושלים ובית המקדש ומאיים להכריעם. היקף הפלישה העצום מתואר במילים וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו, המבטאות את פרישתו והתפשטותו של מחנה האויב, בדומה לאוהל נוטה, לצידי נהר או לעוף טרף המכסה את הארץ. אולם, למרות שהאויב ימלא את מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ, הפסוק חותם בנחמה דרך פנייה לילד עִמָּנוּ אֵל המייצג את האומה. הזכרת שמו היא קריאת ביטחון והבטחה משמיים כי ה' יהיה עם העם, לא יניח לו לטבוע, ויציל אותו מידי אשור.