ירמיהו, פרק ט״ז, פסוק י״ד

בלב נבואות החורבן מופיעה שבועת נחמה מאת ה', המבטיחה כי דווקא בעקבות קושי הגלות, לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהֹוָה שבהם תתרחש גאולה פלאית. בזמן קיבוץ הגלויות נס הישועה יהיה כה עצום, עד שוְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד חַי־יְהֹוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה, פועל המבטא עלייה, אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כנוסח שבועה שגור. עד כה נהגו אנשים להישבע באירוע הגדול ביותר שידע העם, אך הישועה העתידית תאפיל עליו משום שהיא תכלול שחרור מכל ארצות תבל, סליחה על חטאים חמורים וחזרה לנחלת האבות. אין משמעות הדבר שזכר יציאת מצרים יתבטל, אלא שהישועה החדשה תהפוך לעיקר, או שהשינוי יתבטא רק בהרגל החברתי להזכיר בשבועות את הפלא העדכני ביותר.