ה' מצווה על הנביא לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה כאמצעי למטרה ברורה, כדי שוְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת אשר ייוולדו למציאות של חורבן והשמדה. איסור זה אינו גורף לכל ימי חייו, אלא ממוקד בַּמָּקוֹם הַזֶּה, עיר הולדתו ענתות, שעליה נגזרה באותה עת כליה מוחלטת. בעת גזרת ענישה קולקטיבית על עיר, זכותו של הצדיק אינה מספקת כדי להציל את משפחתו ממידת הדין, וקרוביו הכופרים אף לא היו מאפשרים לו להבריח את ילדיו למקום מבטחים. הציווי החמור ניתן לנביא על בסיס הגזרה המקורית ומבלי לגלות לו שאנשי העיר יחזרו לבסוף בתשובה, במטרה להמחיש את חומרת מצבם.
ירמיהו, פרק ט״ז, פסוק ב׳
לֹא־תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה וְלֹֽא־יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.