תשובת ה' לעם מציגה את שורש הפורענות, הנעוץ בהתנהגותם של דורות העבר אשר נטשו את דרך האמת לטובת עבודה זרה. עיון מעמיק מגלה כי חטאם של האבות נבע בעיקרו מתוך בורות מוחלטת ושכחת התורה, עד שהיו דומים לתינוק שנשבה בין הגויים ואינו יודע דבר על מורשת אבותיו. מצב זה של חוסר ידיעה הוא שהוביל אותם לעזוב את ה' ולעבוד אלוהים אחרים, כך שחטאם נבע מטעות וסכלות, בניגוד לדורות המאוחרים יותר החוטאים במזיד ומתוך מרידה מודעת ועקשנית [מלבי"ם].
בביאור סוף הפסוק מתמקדים הפרשנים בקשר שבין האמונה הפנימית לקיום המעשי. יש המפרשים כי המילים ואותי עזבו מצביעות על נטישה תודעתית, כלומר האבות הפסיקו להאמין בה' בלבם, ומתוך כך הגיעו למצב שבו ואת תורתי לא שמרו [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המסבירים את התהליך בסדר הפוך: דווקא משום שואת תורתי לא שמרו – כלומר, לא ידעו את התורה כלל – התוצאה הישירה הייתה שואותי עזבו ופנו מאליהם לעבודת אלילים [מלבי"ם].