הנביא מצטווה להימנע מהשתתפות בהתכנסויות של שמחה, מעשה שנועד לשמש אות ומופת סמלי לעם [מצודת דוד]. איסור זה מוסבר על רקע נבואת החורבן, שכן ה׳ עתיד להשבית בקרוב את כל קולות השמחה מן המקום [רש"י].
הפרשנים מסבירים כי בֵית־מִשְׁתֶּה הוא מקום של סעודה [מצודת ציון], והכוונה היא בעיקר לסעודת חתונה ונישואין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הציווי שלא לבוא לָשֶׁבֶת אוֹתָם, כלומר לשבת עמהם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כולל בתוכו איסור מקיף: נאסר על הנביא להיכנס למקום גם אם אין בכוונתו לשמוח אלא רק לשבת בחברתם בצוותא כדי לכבדם, ואף נאסר עליו להצטרף אליהם רק לצורך סיפוק צרכיו האישיים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת [מלבי"ם].
מבחינת נוסח המקרא, יש המציינים כי בספרים מדויקים המילה אוֹתָם נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].