דורו של הנביא נתבע לדין לא רק על חטאיו שלו, אלא על הקצנת הרשע ועל הפיכת המרידה בה' למעשה מכוון ועיקש. עונשם החמור מוצדק על פי הכלל המשפטי שלפיו ה' פוקד את עוון האבות על הבנים כאשר הבנים ממשיכים לאחוז במעשי אבותיהם ומוסיפים עליהם [רד"ק].
הטענה המופנית אליהם, וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם, מלמדת כי הם עשו רע אף יותר מדורות העבר [מצודת דוד]. בעוד שהדורות הקודמים הלכו בעקביות אחר עבודה זרה, הדור הנוכחי ממשיך בכך לא מתוך התמכרות והרגל, אלא מתוך אטימות ועיקשות [ביאור שטיינזלץ].
החטא מתואר בהליכה של כל אדם אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע. המילה שְׁרִרוּת מבטאת עניין של ראייה והבטה, כלומר, כל אדם נגרר אחר מה שלבו הרע מראה לו ומתאווה אליו [מצודת דוד, מצודת ציון]. התכלית של הליכה זו היא לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי, כאשר המילה לְבִלְתִּי משמעותה "לבלי", כלומר שלא לעשות דָבר [מצודת ציון]. אין מדובר רק בהתעלמות מקרית מדברי ה', אלא שעצם התאווה של העם ומטרתה המרכזית היא דווקא כדי שלא לשמוע בקולו [מצודת דוד].