הנבואה משרטטת תמונה מוחשית ודו-שלבית של הפורענות הקרבה, תוך שימוש במטאפורות של דיג וציד כדי להמחיש את היסודיות שבה יפעל האויב. ה' יעורר את רוחן של אומות העולם לבוא, כאילו שלח אליהן קריאה מפורשת לעשות זאת [רד"ק].
בשלב הראשון, הפורענות מדומה לדיג. המילה לְדַיָּגִים (הכתובה במסורת כ"לדוגים") מתארת ציידי דגים, והמילה וְדִיגוּם משמעותה שילכדו אותם כפי שלוכדים דגים [רד"ק, מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסבירים כי הדיג מסמל את הפגיעה ההמונית הראשונית: כשם שדייג פורש רשת במקום הגידול הטבעי של הדגים ואוסף המון רב בבת אחת, כך האויב ילכוד תחילה את ההמונים הנמצאים בתוך העיר. למטאפורת הדגים ישנה גם משמעות קטלנית – כשם שדג מת מיד עם לכידתו והוצאתו מהמים, כך שלב זה מסמל את ההמונים שייהרגו בחרב [רש"י, רד"ק].
בשלב השני, לאחר המכה הראשונה, יישארו רק מתי מעט שנמלטו מרשתות הדייגים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עבורם ישלח ה' צַיָּדִים, שהם ציידי חיות [מצודת דוד]. שלב זה מתאר מרדף פרטני ומדוקדק אחר הבורחים. האויב יחפש אחריהם מֵעַל כָּל־הַר וּמֵעַל כָּל־גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים, כלומר יאתר אותם גם כשיסתתרו בסלעים בולטים ובסדקים [מצודת ציון], ממש כפי שצייד רודף אחר חיות הבר בהרים [מצודת דוד]. בניגוד לדגים, חיות ועופות ניצודים לרוב כשהם בחיים, ולכן שלב הציד מסמל את לכידתם של השורדים והגליתם בשבי בעודם בחיים [רש"י, רד"ק].