ירמיהו, פרק כ׳, פסוק ט״ו

מתוך ייאוש על חייו הרצופים בבדידות ובעצב, הנביא מביע צער על עצם היוולדו ומכריז אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי על הלידה. המבשר אמר לאב לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר, ובכך עשה מעשה וגרם לו לשמוח באותו הרגע, כפי שמודגש במילים שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ. אולם השמחה מהולה במרירות, שכן אילו ידע האב מראש כי ימי בנו יהיו מלאים ביגון הוא כלל לא היה שמח, וניתן אף לקרוא מילים אלו כתמיהה האם אכן הייתה כאן סיבה לשמחה. אף שהטלת קללה על אדם נראית תמוהה מוסרית, ייתכן שהמבשר היה אדם רשע או שגורל הבשורה מעיד על אופיו הפגום, ויש המסבירים כי הקללה מתארת עובדה היסטורית, שכן המבשר אכן נהרג מאוחר יותר בידי המלך דווקא משום ששימח את האב.