מתוך ייאוש וסבל מתמשך מתפקידו כנביא ה' ומיחס החברה אליו, הנביא מקלל את עצם קיומו. הוא פותח בהכרזה אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, המכוונת ליום עיבורו שהתרחש בתקופה קשה של רדיפת נביאים, ומוסיף כי גם יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי, יום לידתו בפועל, אַל־יְהִי בָרוּךְ. הכרזה זו עשויה לתאר עובדה היסטורית על ימים שהיו מקוללים מיסודם, שכן לידתו חלה בתשעה באב המועד לפורענות. מנגד, ניתן לראות בכפילות המשפטים התפרצות רגשית וחזרה סגנונית שנועדה להעצים את הצער, גם אם מבחינה מעשית אין משמעות לקללת עבר שכבר חלף.
ירמיהו, פרק כ׳, פסוק י״ד
אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.