קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך עצובים או מתוסכלים, עד שרציתם פשוט לוותר על הכול והלוואי שאותו יום בכלל לא היה מתחיל? ירמיהו הנביא נמצא בתקופה קשה מאוד. למרות שהוא ניצל מהאויבים שלו, החיים שלו מלאים בצער. האנשים סביבו מתנהגים אליו בכעס, לא אוהבים אותו, וחושבים שהוא אדם משונה רק בגלל הנבואות שהוא מעביר להם.
מתוך הכאב העמוק והבדידות, ירמיהו זועק ממעמקי הלב. הוא משתמש במילים חזקות כדי לתאר עד כמה קשה לו. כשהוא אומר אָרוּר, הוא בעצם מבטא את הייאוש הגדול שלו מהחיים הקשים שעוברים עליו. הוא מזכיר את תחילת החיים שלו בשתי צורות: פעם אחת הוא אומר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, שזה השלב שבו התחיל ההיריון שלו, ופעם שנייה הוא אומר יְלָדַתְנִי אִמִּי, שזה יום הלידה עצמו.
הסיבה שהוא חוזר על הדברים פעמיים היא לא כדי לספר לנו על שני אירועים שונים, אלא פשוט כדי להדגיש עד כמה הצער שלו עצום. זוהי התפרצות רגשית של אדם שכואב לו כל כך, עד שהוא מביע צער על עצם זה שהוא הגיע לעולם אל תוך חיים של התמודדות וסבל.