הנביא מבטא ייאוש עמוק ומשאלה קשה שלא להיוולד כלל, כהמשך לקללתו כלפי יום לידתו והאיש שבישר עליה. הוא מייחל למציאות שבה חייו היו מסתיימים עוד בטרם החלו, במקום לצאת אל החיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
במילים אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם, כלומר במקום הימצאו של הוולד [מצודת ציון], הפסוק מנוסח בקיצור ואינו מציין במפורש מי הוא זה שהיה אמור להמית את הנביא [רש"י]. הפרשנים מציעים כמה אפשרויות לזהות הממית: יש המפרשים שהכוונה היא למלאך המוות [רש"י], אחרים מסבירים שהכוונה לה' שבידו הכוח להמית [מצודת דוד, רד"ק], ויש המציעים שהתלונה מופנית כלפי האיש שבישר על הלידה, מדוע הוא לא הרג אותו בעודו בבטן [רד"ק].
אילו היה מת טרם צאתו לאוויר העולם, התוצאה הייתה וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי – אמו הייתה משמשת עבורו כקבר [רד"ק]. כהמשך לכך, הוא מוסיף את המשאלה וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. המילה הֲרַת משמעותה הריון [מצודת ציון], והכוונה היא להריון תמידי ונצחי, כך שהיה נשאר ברחם לעולם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
חלק מהפרשנים מעמיקים במשמעות ובדקדוק של צירוף זה. אף על פי שהמילה "רחם" היא לרוב בלשון זכר, השימוש במילה הֲרַת בלשון נקבה מתייחס לאם עצמה, שהייתה נותרת מעוברת בו לנצח [רד"ק]. מבחינה מציאותית, מוסבר כי לו היה הוולד המת יוצא מהרחם, האם הייתה יכולה להרות שוב, אך משאלת הנביא היא להישאר שם לעולם, ובכך למנוע מהרחם לקבל הריון נוסף עד יום מותה של האם [מצודת דוד, מלבי"ם]. בנוסף, מבחינה מסורתית ודקדוקית, האות ה' במילה וְרַחְמָה נהגית כה' נחה ללא דגש (מפיק), כפי שמופיע בכתבי יד עתיקים ומדויקים [מנחת שי].