ירמיהו, פרק כ׳, פסוק י״ז

הנביא מבטא ייאוש עמוק ומייחל שחייו יסתיימו עוד בטרם החלו, כשהוא תוהה אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם. תלונתו על כך שלא הומת בעודו במקום הימצאו בבטן אינה מציינת במפורש מי היה אמור לעשות זאת, וייתכן שהיא מופנית כלפי ה', מלאך המוות או האיש שבישר על לידתו. אילו אכן היה מת טרם צאתו לאוויר העולם, אזי וַתְּהִי־לִי אִמִּי קִבְרִי, שכן אמו הייתה משמשת עבורו כקבר. משאלתו נחתמת בבקשה וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם, כלומר שההיריון יהפוך לנצחי והוא יישאר ברחם לעולם, כך שהאם תיוותר מעוברת בו עד יום מותה ולא תוכל להרות שוב.