ירמיהו, פרק כ׳, פסוק י״ח

הנביא מבטא ייאוש עמוק מעצם קיומו ותוהה לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי ונולדתי חי כדרך הטבע, שכן לידה זו הייתה אך ורק לרעתי. הוא חש כי יועד לסבול תלאות עוד מבטן אמו, והמטרה היחידה של חייו היא לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן, כלומר לחוות יגיעה, עבודה מתסכלת וסבל אישי רב. עם זאת, יש המפרשים כי יגון זה אינו רק אישי אלא מכוון לטרגדיה הלאומית של ראיית חורבן בית המקדש. זעקתו נחתמת בכאב על כך שחייו מסתיימים באובדן ובכליה, וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי, משום שכל ימיו אויביו קמים עליו, בָּזים לו ומביישים אותו.