מתוך צער אישי עמוק על המשא הכבד של שליחותו, ירמיהו זועק פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת, שכן בתחילה ניסה להתחמק מהתפקיד, אך ה' שכנע אותו והוא אכן התפתה. הוא מוסיף חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל, משום שה' גבר עליו בוויכוח בעזרת דברי עידוד, או אף כפה עליו את הנבואה בכוח וניצח אותו. בעקבות כך התממשו חששותיו והוא קובל כי הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כׇּל־הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִֽי, שכן העם כולו מזלזל בו וחושב שהוא בודה את הנבואות מליבו או לועג להתעכבותן. במצב זה הוא מוצא עצמו בודד וסופג לא רק צחוק שעשוי להיות נטול כוונת ביזוי, אלא בוז עמוק וזלזול מוחלט.
ירמיהו, פרק כ׳, פסוק ז׳
פִּתִּיתַ֤נִי יְהֹוָה֙ וָאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.