שנאה עמוקה הקיפה את ירמיהו מכל עבר, לא רק מצד אנשי ירושלים וזרים, אלא אף מצד בני כפרו ומשפחתו. מציאות קשה זו כמעט שברה את רוחו, ורק נבואת ה' היא שחיזקה את לבו להמשיך הלאה חרף המרירות העצומה [ביאור שטיינזלץ]. מתוך מצוקה זו, פונה הנביא אל ה' כמשענו היחיד ושוטח בפניו את טענותיו.
המילה בֹּחֵן משמעותה עריכת הבחנה ובדיקה [מצודת ציון]. כאשר הנביא מצהיר כי ה' בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב, הפרשנים מציגים שתי גישות למהותה של בחינה זו. גישה אחת מסבירה שהבחינה נועדה לבדוק את כנותו של האדם. ה' בודק את מי שנראה צדיק לעיני הבריות, כדי לראות אם תוכו כברו. אם לבו נקי בסתר כפי שמעשיו נראים בגלוי, ה' יגמול לו כצדקתו; אך אם לאו, ה' יכשיל אותו ויחשוף את פרצופו האמיתי לעיני הכל [רד"ק]. הגישה השנייה ממקדת את הבחינה בצדקתו של ירמיהו עצמו אל מול רודפיו. ה' הרואה את מחשבות הלב יודע היטב כי ירמיהו חף מפשע, וכי כל עלילות השקר שהוציאו עליו אינן נכונות, שכן הוא מעולם לא הרהר בדברים שבהם חושדים בו [מלבי"ם].
מתוך ידיעה ברורה שה' בוחן את כליותיו ולבו, הנביא מביע את ביטחונו ותקוותו ואומר אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בקשת הנקמה אינה נובעת מתוך רצון להשיב את כבודו האישי של הנביא שנרמס, אלא משום שמדובר בפגיעה בכבודו של ה' [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בהצהרה כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי. ירמיהו מעיד על עצמו שאינו מתקוטט עם שונאיו במישור האנושי [ביאור שטיינזלץ], וכי לא פנה לשום אדם אחר כדי לבקש עזרה במאבקו [מצודת דוד]. הוא חושף את ריבו ומפקיד אותו בידי ה' בלבד, משום ששורש הריב והמאבק הוא ממילא למען כבוד שמים [מלבי"ם].