הנביא פונה אל הנהגת העם ודורש מהם לתקן באופן מיידי את העוולות החברתיות, כאמצעי אחרון למניעת חורבן. הפנייה מופנית אל בֵּית דָּוִד, תוך אזכור שמו של דוד המלך שהיה מפורסם בעשיית משפט וצדקה, מתוך ציפייה שצאצאיו וממשיכי דרכו ילמדו ממעשיו הטובים [רד"ק].
הדרישה המרכזית בפסוק היא דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט. הפרשנים מציעים מספר רבדים להדגשת זמן הבוקר. ברמה המעשית, הכוונה היא שיש לשבת בדין מוקדם בבוקר, לפני אכילה, שתייה ועיסוק בצרכים אישיים, שכן בשעות אלו הדעת מיושבת ורגועה [רד"ק, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ]. ברמה הרעיונית, הבוקר משמש כביטוי של זירוז ודחיפות לטיפול בעוולות [מצודת דוד]. בנוסף, יש כאן קריאה מטאפורית לעשות משפט "בבוקר" – כלומר עכשיו, בטרם תבוא צרת החורבן והחשיכה על ירושלים [מלבי"ם].
השלב הבא בעשיית הצדק הוא וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק. הנביא קורא להציל את הגָזוּל, שהוא האדם החלש שנפל קורבן לגזל [מצודת דוד]. באשר לזהותו של העוֹשֵׁק, הפרשנים מציינים כי מבחינה דקדוקית המילה מתייחסת לאדם הפוגע עצמו (הגזלן) ולא לפעולת העושק המופשטת [רש"י]. רוב הפרשנים מבחינים בין "גזלן", שלוקח רכוש בכוח הזרוע, לבין "עושק", המשתמש בכוחו ובמעמדו כדי לעכב ממון שהגיע לידיו בהסכמה, כגון הלוואה, פיקדון או שכר של עובד שאינו משולם בזמן [רד"ק, מלבי"ם באור המילות, ביאור שטיינזלץ]. שילוב שני המושגים בפסוק בא ללמד כי אדם שעושק ומעכב את כספו של האחר לאורך זמן, גורם בסופו של דבר לייאושו של הנעשק, ובכך העושק הופך לגזלן של ממש [מלבי"ם באור המילות, רד"ק].
אם לא יתוקנו העוולות, מזהיר הנביא: פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה. כשם שאש מתפשטת ושורפת מעצמה, כך יבער זעמו של ה׳ ולא יימצא מי שיוכל למחות או לעצור בעדו [מצודת דוד], עד שלא ייוותר מהם שריד [רש"י].
הסיבה לעונש החמור היא מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, כלומר בגלל מעשיכם הרעים [מצודת ציון]. ציון המעשים בלשון הווה מדגיש שהעונש אינו בא רק על חטאי העבר, אלא על העוולות שנעשות ממש כעת [ביאור שטיינזלץ]. מעניין לציין כי המילה כתובה בטקסט המקראי בגוף שלישי (מעלליהם), אך במסורת הקריאה היא נקראת בגוף שני (מעלליכם). קריאה זו מתאימה באופן ישיר לפנייתו של הנביא אל הנוכחים בציוויים "דינו" ו"הצילו" [רד"ק, מנחת שי].