נבואה זו נושאת מסר קשה ההופך את תקוות הישועה של העם על פיה. במקום שהאויב יסוג לאחור, ה׳ מודיע כי מערכות ההגנה של העיר הנצורה יקרסו ויופנו כלפי פנים. בפסוק מופיעים מספר מונחים הדורשים ביאור: המילה מֵסֵב משמעותה סיבוב והפניה, המילה אֶת־מֶלֶךְ פירושה אל או נגד המלך, המילה הַצָּרִים נגזרת מעניין מצור, והפועל וְאָסַפְתִּי משמעו הכנסה פנימה [מצודת ציון].
לגבי משמעות ההכרזה הִנְנִי מֵסֵב אֶת־כְּלֵי הַמִּלְחָמָה, הפרשנים מציגים מספר גישות הנעות בין המישור הפיזי למישור הרוחני והחברתי. הגישה הפשטנית גורסת כי כלי הנשק שבידי מגיני ירושלים יאבדו את כוחם מול האויב ויופנו כנגד המגינים עצמם [ביאור שטיינזלץ]. המצב יהיה כאילו כלי הנשק עברו לידי האויב, וללוחמים היהודים לא יישאר כוח להשיב מלחמה [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים את הפניית כלי הנשק כמלחמת אחים בתוך העיר; הרעב הכבד יעורר מרד פנימי של תושבים שיבקשו להיכנע לכשדים, וכתוצאה מכך ייאלצו הלוחמים להשתמש בנשקם כדי להילחם בעמם שלהם [מלבי"ם].
לצד פירושים אלו, קיימת מסורת פרשנית הרואה בכלי המלחמה אמצעי הגנה רוחניים. על פי גישה זו, חכמי ירושלים היו בוטחים ביכולתם המיסטית להשביע את שרי המעלה והמלאכים הממונים על פורענויות, וכך להציל את עצמם. בתגובה לכך, ה׳ מודיע כי הוא מסב ומחליף את תחומי האחריות של אותם שרים עליונים זה עם זה, כך שאנשי העיר יתבלבלו ולא ידעו את מי להשביע כדי להינצל [רש"י, חומת אנך].
בחלקו השני של הפסוק נאמר וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל־תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת, ומתעוררת השאלה את מי או את מה ה׳ יאסוף אל תוך העיר. גישה אחת מפרשת כי המילה אותם מתייחסת לכשדים, כלומר ה׳ יכניס את צבא האויב הצר על החומה אל תוך ירושלים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת קושרת את המילה אותם לתחילת הפסוק ומסבירה כי ה׳ יכניס אל תוך העיר את כלי המלחמה שלו. כלי מלחמה אלו יתבטאו במגפת דבר קטלנית שתכה בתושבים על ידי מלאך המוות [רש"י, ביאור שטיינזלץ].