קרה לכם פעם שחיכיתם לשמוע בשורה טובה ומשמחת, אבל במקום זה קיבלתם תשובה קשה? זה בדיוק מה שקרה לשרים של המלך. הם ביקשו מהנביא ירמיהו שיתפלל עליהם ויעזור להם, אבל ה׳ ענה דרכו שהעיר תיפול בידי האויבים. ה׳ מפרט בדיוק מי יילקח אל האויב: קודם כל צדקיהו מלך יהודה בעצמו, ואיתו עבדיו, שהם השרים שניסו לברוח איתו. גם העם, שהם התושבים הרגילים של ירושלים, וגם הנשארים, שהם אנשים שהגיעו לעיר ממקומות אחרים כדי לחפש הגנה. כל האנשים האלה הם אלו שהצליחו להישאר בחיים מן הדבר מן החרב ומן הרעב, כלומר ניצלו מהמחלות, מהמלחמות שהיו על החומות ומחוסר האוכל.
ה׳ אומר שהם ייפלו בידי נבוכדנאצר מלך בבל. כתוב שהוא והכם לפי חרב, אבל הכוונה היא לא רק לפגיעה, אלא שתהיה לו שליטה מוחלטת עליהם והוא יחליט בעצמו את מי לקחת לארץ אחרת ומה לעשות בכל אחד. כדי להסביר עד כמה האויבים יהיו קשים, מופיעות שלוש מילים שמתארות חוסר רחמים מוחלט. האויב לא יחוס עליהם, כלומר הוא אפילו לא ישמור עליהם כמו שאדם שומר על הרכוש שלו. הוא ולא יחמול, כי מרוב שנאה הוא לא יראה בהם שום ערך או דבר חשוב. ובסוף, הוא ולא ירחם, שזה אומר שלא יהיה לו שום רגש אנושי וטבעי של השתתפות בצער כשהוא יראה אותם במצבם הקשה.