ירמיהו, פרק כ״א, פסוק ז׳

Jeremiah 21:7Sefaria

וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהֹוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃

קרה לכם פעם שחיכיתם לשמוע בשורה טובה ומשמחת, אבל במקום זה קיבלתם תשובה קשה? זה בדיוק מה שקרה לשרים של המלך. הם ביקשו מהנביא ירמיהו שיתפלל עליהם ויעזור להם, אבל ה׳ ענה דרכו שהעיר תיפול בידי האויבים. ה׳ מפרט בדיוק מי יילקח אל האויב: קודם כל צדקיהו מלך יהודה בעצמו, ואיתו עבדיו, שהם השרים שניסו לברוח איתו. גם העם, שהם התושבים הרגילים של ירושלים, וגם הנשארים, שהם אנשים שהגיעו לעיר ממקומות אחרים כדי לחפש הגנה. כל האנשים האלה הם אלו שהצליחו להישאר בחיים מן הדבר מן החרב ומן הרעב, כלומר ניצלו מהמחלות, מהמלחמות שהיו על החומות ומחוסר האוכל.


ה׳ אומר שהם ייפלו בידי נבוכדנאצר מלך בבל. כתוב שהוא והכם לפי חרב, אבל הכוונה היא לא רק לפגיעה, אלא שתהיה לו שליטה מוחלטת עליהם והוא יחליט בעצמו את מי לקחת לארץ אחרת ומה לעשות בכל אחד. כדי להסביר עד כמה האויבים יהיו קשים, מופיעות שלוש מילים שמתארות חוסר רחמים מוחלט. האויב לא יחוס עליהם, כלומר הוא אפילו לא ישמור עליהם כמו שאדם שומר על הרכוש שלו. הוא ולא יחמול, כי מרוב שנאה הוא לא יראה בהם שום ערך או דבר חשוב. ובסוף, הוא ולא ירחם, שזה אומר שלא יהיה לו שום רגש אנושי וטבעי של השתתפות בצער כשהוא יראה אותם במצבם הקשה.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ו׳
פסוק ח׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.