איוב, פרק י״ז, פסוק י״א

מתוך ייסוריו הקשים מבטא איוב ייאוש מוחלט וחש כי יָמַי עָבְרוּ, בין אם אלו חייו שמתקרבים לקצם ובין אם אלו ימי השלווה שחלפו לבלי שוב. מתוך רוב כאב ובלבול הדעת הוא קובע כי זִמֹּתַי נִתְּקוּ, כלומר תוכניותיו ומחשבותיו העמוקות נפסקו ונעקרו, ואין ביכולתו לחשוב על פתרון שיביא לו מנוחה. הקריסה הפנימית כה גדולה עד שגם מוֹרָשֵׁי לְבָבִי אובדים. אלו הן מחשבות החכמה, התקווה והמחשבות על ה' שהיו מוצקות וקבועות בו כירושה, או ענפי מחשבותיו, אשר נעקרו כליל והותירו אותו ריק וחסר אונים.