ייסוריו הקשים של איוב ותוכחות רעיו מטשטשים את הכרתו ומשבשים עבורו את סדרי הטבע של יום ולילה. חבריו לועגים לו ומנדדים את שנתו עד כי לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ, והמכאובים עצמם גורמים לדברים שהיו ברורים וגלויים להפוך לחשוכים ונעלמים. מרוב צרות וייאוש נדמה כי כל אוֹר הגיע רק זמן קָרוֹב ולאחרונה, וכבר הוא נסוג ומתרחק מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ. עם זאת, מתוך צל המוות עולה גם תפיסה הפוכה של תקווה, ולפיה חושך הייסורים בעולם הזה הוא דווקא מה שמקרב את אור חיי הנצח של העולם הבא.
איוב, פרק י״ז, פסוק י״ב
לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.