המוות הוא התחנה הסופית שאליה קורסים כל ייסוריו, תקוותיו וגופו של איוב. איברי גופו, או לחלופין תקוותיו האבודות וצרותיו הכבדות מנשוא, תֵּרַדְנָה אל עומק הקבר, המכונה בַּדֵּי שְׁאֹל ומתואר כענפי עץ המתרחבים מטה או כצירי דלתות הננעלות על המת לנצח. בסופו של דבר, הכול יבוא אל קצו כאשר הם יונחו אִם־יַחַד עַל־עָפָר וימצאו באדמה מנוחה ונָחַת. גורל משותף ומוחלט זה מוכיח כי העולם החומרי נעדר צדק, והצדיקים עובדים את ה' רק מתוך ציפייה לגאולת הנפש בחיי הנצח.
איוב, פרק י״ז, פסוק ט״ז
בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.