המפגש החוזר בין ה' לבין השטן ממשיך את הדו שיח הקודם ביניהם, אך טומן בחובו שינוי לשוני דק המעיד על שלב חדש בעימות. ברמה המילולית, שאלת ה' אֵי מִזֶּה משמעותה מאין תבוא, ותשובת השטן מִשֻּׁט פירושה משיטוט ברחבי הארץ [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים מדייקים במשמעות המילה מִזֶּה, ומסבירים כי ה' שואל את השטן איה המקום הספציפי שעליו הוא יכול להצביע ולומר "ממקום זה אני בא" [רש"י, מצודת דוד].
מוקד העיון הפרשני נעוץ בהבדל שבין שאלת ה' במפגש הראשון, שם שאל "מאין תבוא", לבין השאלה הנוכחית אֵי מִזֶּה תָּבֹא. גישה אחת מסבירה כי שינוי זה נובע מעמידתו האיתנה של איוב בניסיון. בפעם הראשונה השטן יכול היה לטעון שהוא משוטט בכל מקום משום שאין מקום ללא חטא. כעת, משהתברר צדקו של איוב, כוח הקטרוג של השטן הצטמצם למקומות פרטיים בלבד, ולכן ה' שואל אותו מאיזה מקום ספציפי הוא מגיע. למרות זאת, השטן משיב מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, כדי לטעון שאין אדם מושלם, וייתכן שאף איוב, שלא חטא בדיבורו, חטא בהרהור הלב שאותו רק ה' רואה [אלשיך].
גישה אחרת מנתחת את ההבדל במישור הפילוסופי של ידיעה והשגחה. השאלה "מאין" נשאלת כאשר ישנה העלמה מוחלטת והשואל אינו יודע כלל מהיכן מגיע העומד מולו. לעומת זאת, השאלה אֵי מִזֶּה מופנית כאשר לשואל יש כבר הרגשה או ידיעה חלקית על מקור הדבר, והוא מבקש לברר את המיקום הפרטי והמדויק. במפגש הראשון הדיון נסב על עצם קיומו של ההעדר וההפסד הכללי בעולם, ואילו כעת הדיון מתמקד בהפסד פרטי וספציפי של חולי גופני. תשובת השטן מלמדת שגם הפגם הפרטי הזה נובע מאותו חיסרון כללי ומתמיד הקיים בארץ [מלבי"ם]. נוסף על פירושים אלו, יש המציינים כי השינוי הלשוני בשאלת ה', יחד עם עמידתו של השטן, רומזים לסודות עמוקים יותר הנוגעים למהות תפקידו של השטן [תקות אנוש].