לאחר שעמד איוב בניסיון הקשה ואיבד את כל רכושו ומשפחתו, מתרחשת שוב התכנסות בפמליה של מעלה. בני האלוהים נאספים לעמוד לפני ה' כעין מסדר צבאי הנערך מפעם לפעם, והשטן מצטרף אליהם שנית [ביאור שטיינזלץ]. המילים וַיְהִי הַיּוֹם מתארות זמן מיוחד ומוכן מראש, שבו מגיעים מלאכי הזכות ומלאכי החובה לעמוד למשפט [מצודת דוד, רמב"ן].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת להבדל הדק שבין תיאור התייצבותו של השטן בפסוק זה לעומת התיאור במפגש הראשון בפרק הקודם. כאן נוספו המילים לְהִתְיַצֵּב עַל־ה' גם ביחס לשטן [תקות אנוש, רמב"ן]. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת שינוי זה. יש מי שמסביר כי במפגש הראשון מלאכי הקדושה באו להתייצב לפני ה', בעוד שהשטן בא רק כדי לקטרג. אולם כעת, לאחר שנוכח לדעת שאיוב עמד בניסיון וקנאותו לא הועילה, בא השטן רק כדי להתייצב לפני ה' ככל המלאכים, ולא לשם קטרוג [אלשיך]. מנגד, יש המדגישים כי השטן אינו נמנה בדרך קבע עם העומדים לפני ה', שכן ה' אינו חפץ במות הרשעים. רק כאשר ניתנת לו רשות מיוחדת הוא בא בתוכם כדי לקטרג ולעמוד לדין על העמים, וזהו פשר התייצבותו החריגה [רמב"ן].
גישה שונה ופילוסופית יותר קושרת את התוספת הזו לאופי הניסיון החדש שעומד לבוא על איוב. בעוד שהניסיון הראשון פגע ברכושו ובבניו באמצעות כוחות טבעיים של הרס ואויבים אנושיים, הרי שהניסיון השני עתיד לפגוע בגופו. כדי שהאסונות הראשונים יתרחשו, די היה בכך שה' יסלק את השגחתו והגנתו מאיוב, והרע פעל את פעולתו. אולם, מחלות ושחין אינם תואמים את טבעו של איוב, שכן כאדם צדיק הוא שמר על אורח חיים מאוזן והתרחק מהרגלים רעים המביאים לחולי. משום כך, הסרת ההשגחה בלבד לא הייתה מספיקה כדי להחלותו. כדי לפגוע בגופו של איוב נדרשה פעולה השגחית חריגה המנוגדת לטבע הדברים, ולשם כך הוצרך השטן לְהִתְיַצֵּב עַל־ה' ולבקש התערבות ישירה ופעילה מאת ה' [מלבי"ם].