השטן מציב בפני ה' את המבחן העליון לאמונתו של איוב, וטוען כי ייסורי הגוף והכאב הפיזי הם המדד האמיתי לעמידתו של האדם. לאחר שאיוב שרד את אובדן רכושו וילדיו, השטן גורס כי פגיעה גופנית ישירה תסיר את הגנותיו ותחשוף את יחסו האמיתי כלפי ההשגחה.
המילה אוּלָם משמעותה "אבל" [רש"י], והיא מציגה את השלב הבא שיהווה בחינה ברורה ומוחלטת [מלבי"ם]. באומרו שְׁלַח־נָא יָדְךָ, השטן מבקש מה' לפגוע באיוב. אף על פי שהשטן הוא זה שמוציא לפועל את הפגיעה וההרס, פנייה זו מלמדת כי ה' הוא הסיבה הראשונית לכל המתרחש, והשטן פועל רק לאחר נטילת רשות ממנו [תקות אנוש].
השטן טוען כי הפגיעה אֶל־עַצְמוֹ וְאֶל־בְּשָׂרוֹ קשה ומוחשית יותר מאובדן משפחה ועושר [מצודת דוד]. אין מדובר בפגיעה שטחית, אלא במכה אנושה שיש בה סכנת חיים. המטרה היא לשבור את עצמותיו ולרסק ולעפש את בשרו באופן שלא יותיר לו שום סיכוי להחלים, עד שיתייאש מכל רפואה, תקווה או נחמה [מלבי"ם, אלשיך].
השטן מצהיר מפורשות: אִם־לֹא – כלומר, תראה בו מיד [רש"י] – כיצד איוב אֶל־פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. רוב הפרשנים מסכימים כי הפועל "יברכך" משמש כאן בלשון הפוכה (סגי נהור), ומשמעותו קללה וגידוף. מתוך הכאב והכעס העצומים, איוב צפוי להטיח דברים כלפי מעלה ולגנות את הנהגתו של ה' [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
ניתן להבחין בהבדל דק בין טענת השטן כאן לבין טענתו בניסיון הראשון שניחת על איוב. בעוד שקודם לכן אמר השטן שאיוב יברך "על פניך" – כלומר, יהרהר ויכפור רק כלפי ההשגחה הגלויה של ה' – כעת הוא משתמש בביטוי אֶל־פָּנֶיךָ. שינוי זה מרמז כי מתוך הייסורים הקשים והשבר המוחלט, איוב צפוי למרוד ולכפור בה' לחלוטין עמוק בתוך ליבו, שהוא המקום הפנימי שאליו ה' צופה [אלשיך].