במפגש החוזר בין ה' לשטן, ה' שואל אותו אֵי מִזֶּה תָּבֹא, כלומר מאיזה מקום ספציפי הוא מגיע, בשונה מהמפגש הראשון שבו נשאל באופן כללי מאין הוא בא. שינוי לשוני זה נובע מעמידתו של איוב בניסיון, שכן כעת כוח הקטרוג של השטן הצטמצם ואינו חל על העולם כולו אלא על אזורים פרטיים בלבד. כמו כן, השאלה הממוקדת מבטאת מעבר מדיון על חיסרון כללי בעולם לבירור של פגם פרטי, מתוך ידיעה חלקית שכבר קיימת אצל ה'. בתגובה, השטן משיב כי הוא מגיע מִשֻּׁט, כלומר משיטוט, בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. תשובה זו נועדה לטעון כי החיסרון עודנו קיים בכל מקום ושאין אדם מושלם, תוך רמיזה שייתכן כי גם איוב הצדיק חטא בהרהור לבו.
איוב, פרק ב׳, פסוק ב׳
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.