איוב, פרק ב׳, פסוק ח׳

מתוך ייסוריו הקשים בעורו מחפש איוב מזור לכאביו בעזרת חומרים זמינים. וַיִּקַּח־לוֹ חֶרֶשׂ, הוא נוטל שברי כלי חרס, לְהִתְגָּרֵד בּוֹ ולחכך את פצעיו, אם כי ייתכן שהמילה חרס מתארת בעצמה סוג של מחלת עור. במקביל, וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָאֵפֶר, פעולה המבטאת מנהג אבלות וצער, או לחלופין נועדה להקל עליו פיזית על ידי קירור השחין ומתן מצע רך לעורו המודלק במקום בגדי צמר גסים. ייתכן אף שאיוב חווה סבל כפול, כאשר חציו העליון נפגע משחין יבש שדרש גירוד, וחציו התחתון משחין לח שדרש ישיבה באפר, כך שכל פעולת ריפוי לאחד החמירה את הכאב של האחר.