איוב, פרק ל״ה, פסוק ז׳

מעשיו של האדם אינם משפיעים על ה', שכן קיים פער מוחלט בין הקיום האנושי הגשמי והזעיר לאינסוף האלוהי הרוחני. משום כך, אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ, שהרי לאדם אין שום דבר שביכולתו להעניק לה'. יתרה מכך, אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּח, שכן גם אם תיאורטית היה לאדם דבר מה ראוי, הכול ממילא שייך לה' ואין לו כל צורך לקחת ממנו. מכאן עולה כי מעשי האדם נועדו אך ורק למען עצמו, וכאשר הוא נוהג בצדק הוא מטיב עם נפשו, בעוד שחטאיו רק מטמאים ופוגמים בה.