דימוי האריות משמש במקרא כסמל מובהק לכוח, אימה ודורסנות. תיאור זה מציג את בעלי הכוח וההשפעה המנצלים את מעמדם כדי להטיל מורא, ואת מפלתם הבלתי נמנעת אל מול הצדק האלוקי.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי החיות הטורפות המוזכרות בפסוק מהוות משל לאנשים רשעים, אשר כל מטרתם היא להזיק לזולת ולטרוף את קורבנותיהם [רלב"ג]. המילים אַרְיֵה, שָׁחַל והמילה כְפִירִים מתארים סוגים שונים של אריות, הנבדלים זה מזה בגודלם או במינם [מצודת ציון, מלבי"ם]. האריה הוא הגדול והחזק שבהם, השחל בינוני, והכפיר הוא הקטן. הבדלי הגדלים הללו מסמלים את המדרג ההיררכי של בעלי הכוח בחברה, החל מהמלכים, דרך השרים ועד לעבדים [רש"י].
שיטת הפעולה של הרשעים מדומה לזו של האריה הטורף: תחילה הם משתמשים בשאגתם כדי להטיל אימה ולשתק את קורבנותיהם מפחד, ולאחר מכן הם נועצים בהם את שיניהם כדי לכלותם [מלבי"ם, מצודת דוד]. אולם, כאשר מכה בהם הזעם האלוקי, אפילו החזקים ביותר מתערערים ונשברים [ביאור שטיינזלץ]. כוחם של הרשעים אובד לחלוטין, שאגתם המאיימת פוסקת, וכלי המשחית שלהם נעלמים [מלבי"ם].
מחלוקת פרשנית מעניינת סובבת סביב ביאור המילה נִתָּעוּ. גישה אחת גוזרת את המילה מלשון תעייה ובלבול. על פי פירוש זה, למרות שהרשעים נהגו לאיים ולהפחיד, בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם תועים ואובדי עצות, מבלי לדעת כיצד להינצל מהרעה הבאה עליהם [מצודת דוד, מצודת ציון], או שהם משוטטים ותועים ברעב מבלי למצוא טרף [אבן עזרא]. לעומת זאת, גישה שנייה מקשרת את המילה לשורש לת"ע, כמו במילה "מלתעות", תוך השמטת האות למ"ד. לפי הסבר זה, המשמעות היא ששיני האריות נעקרות, נשברות ומתרסקות, דבר המסמל את עקירת כוחם של הרשעים ואת אובדן יכולתם להזיק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, ר' יונה באבן עזרא].
לצד הקריאה המטפורית שלפיה האריות הם משל לרשעים, ישנם פרשנים המציעים כיוונים אחרים. יש המפרשים כי הפסוק מתאר עונש ממשי, שבו ה' משלח ברשעים חיות רעות ואריות שואגים כדי לטרוף אותם [רמב"ן, ר' משה הכהן באבן עזרא]. אחרים רואים בשאגת האריה דימוי לחרון האף האלוקי עצמו על אויביו [אבן עזרא], או עדות לכך שאפילו שאגה של יצור אלוקי קטן יחסית מספיקה כדי לשבר את שיני החזקים [אלשיך]. לבסוף, קיימת גם קריאה אלגורית הרואה בדימוי האריות רמז היסטורי, ולפיה ה' מעניק לצדיקים, כדוגמת שבט יהודה, גבורה של אריה שואג כדי לבלבל ולשבר את כוחם של גיבורי מצרים [אלשיך].