הדובר מתאר חוויה על־טבעית ומסתורית המעוררת בו אימה עמוקה, שבאה לידי ביטוי בתגובה גופנית עזה. המפגש מתחיל כאשר וְרוּחַ עוברת על פניו. הפרשנים נחלקו בטיבה של רוח זו: יש שפירשו שמדובר ברוח נושבת שהדובר חש על פניו, או ברוח עליונה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים רואים בכך תיאור של מלאך מדבר שעובר לפניו [מצודת דוד, מצודת ציון].
המילה יַחֲלֹף משמעה יעבור וילך [אבן עזרא, מצודת ציון]. מעבר זה של הרוח או המלאך משפיע על הדובר בעוצמה רבה וגורם לו לזעזוע פיזי עמוק [רמב"ן, מלבי"ם]. כתוצאה מאותו מפגש, תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי, כלומר שערות גופו עומדות מרוב פחד, כדרך בני אדם ששערותיהם סומרות בעת בהלה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
באשר למשמעות המדויקת של הפועל תְּסַמֵּר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהמילה "מסמר" או "יתד". שערות הגוף מתקשות ומזדקפות כמו מסמרים נטועים בעקבות הבעתה והפחד העצום שאוחז בדובר [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, רמב"ן בשם רב האי גאון]. גישה נוספת מפרשת את המילה מלשון רעידה וצמרמורת של הגוף, תוך הוספת רובד תחושתי ולפיו הדימוי למסמר מבטא גם תחושת כאב עזה, כאילו מסמר נטוע בתוך הבשר [אבן עזרא בשם רב האי גאון].