לאחר ששמע את דברי ה', משיב איוב מתוך הכרה עמוקה בפערי הכוחות וההבנה שבין האדם לבוראו. וַיַּעַן אִיּוֹב ומודה כי לה' הכוח המוחלט לשלוט בבריאה כולה, וכי החכמה והתכנון המדויק מצויים אצלו בשלמות, בניגוד למוגבלות האנושית [תקות אנוש].
בתשובתו, איוב מתייחס לתוכחה שהופנתה כלפיו בתחילת ההתגלות האלוהית ומקבל אותה על עצמו. הוא מודה כי כל ניסיון לחלוק על ה' נבע מחוסר דעת וממחשבה משובשת. איוב מתוודה כי הדברים שהטיח קודם לכן ברעיו בביטחון רב, נאמרו מתוך חוסר הבנה של נפלאות ה', ורק כעת, לאחר שזכה לשמוע את דברי ה' באופן ישיר, הוא מגיע להבנה אמיתית של מה שהיה נשגב מבינתו בעבר.