חזרתו של איוב לגדולה לאחר ימי הסבל מתבטאת גם בשיקום משפחתו, כאשר מספר הילדים מציג תמונת פיצוי מעניינת. הפרשנים מסכימים כי המילה שִׁבְעָנָה אינה מציינת שבעה בנים, אלא ארבעה עשר, כלומר פעמיים שבע (בדומה למילה "שבועיים" המציינת שני שבועות). משמעות הדבר היא שמספר הבנים של איוב הוכפל לעומת מספרם לפני תחילת הניסיונות [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לעומת הבנים, מספר הבנות נותר כפי שהיה בתחילה, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת [ביאור שטיינזלץ]. על פי מסורת חז"ל, לא מדובר בילדים חדשים שנולדו, אלא באותם הילדים הקודמים ששבו אליו [מלבי"ם]. אף שמספר הבנות לא הוכפל, היה בהן צד של ייחוד שהתבטא ביופי נדיר. יופיין התעצם והתהדר מחדש, ועל כן הן זכו להימנות בשמות חדשים המעידים על יופי זה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].