השלמת הברכה והשפע בחייו החדשים של איוב מתבטאת בשלמות מוחלטת של כל הפרטים, ובהם גם מעלותיהן יוצאות הדופן של בנותיו [תקות אנוש]. בנות אלו ניחנו לא רק במראה חיצוני מרשים, אלא גם בייחוס רם ובעושר רב [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מציין כי וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כמותן, כלומר, בכל הארץ לא היו נשים שניתן היה להשוות את יופיין לזה של בנות איוב [מצודת דוד]. הפרשנים עומדים על כך שהפועל נִמְצָא מופיע בלשון זכר יחיד, אף על פי שהוא מתייחס לנשים ברבים. יש המסבירים כי הניסוח מצביע על כך שעצם התופעה או "מעשה היופי" של נשים כאלו לא היה בנמצא, תופעה דקדוקית המוכרת ממקומות נוספים במקרא [רש"י]. גישה אחרת משלימה מילה חסרה בפסוק ומפרשת שהכוונה היא כי לא נמצא יופי של נשים שדמה ליופיין של בנות איוב [תקות אנוש].
בזכות חשיבותן הרבה ויופיין הנדיר, זכו הבנות ליחס מיוחד: וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם, כלומר, איוב העניק להן ירושה יחד עם אחיהן הזכרים [רש"י, מצודת דוד]. גם בחלק זה של הפסוק מופיעה תופעה דקדוקית, שכן הכתוב משתמש בכינויי גוף ושייכות בלשון זכר (לָהֶם, אֲבִיהֶם, אֲחֵיהֶם) כדי לתאר את הבנות. שימוש זה מוסבר כנוהג מקראי נפוץ שבו כינויי זכר מחליפים לעיתים כינויי נקבה [תקות אנוש].