איוב, פרק מ״ב, פסוק י״ד

שמותיהן של בנות איוב מבטאים את יופיין הרב, ולכן וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, שכן הופעתה הייתה מוארת כעצם היום ופניה האירו כחמה. וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה על שם בושם מוכר, משום שריחה היה ערב ונודף למרחקים. וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ, כינוי המדמה את יופייה לכלי לאחסון אבקת איפור, או לחלופין מתאר מראה מבריק וזוהר כאבן חן. מעבר למראה החיצוני, ציון השמות משקף את הכרתו של איוב לאחר ייסוריו כי העולם החומרי הוא זמני. כך הוא מלמד שהנכס העיקרי שאדם מותיר אחריו לקראת חיי הנצח של הנפש הוא שם טוב.