איוב, פרק מ״ב, פסוק ט״ז

התגמול הסופי על ייסורי איוב מתבטא בשיקום מוחלט של חייו, כאשר התקופה שלאחר תום הייסורים, המכונה אַחֲרֵי־זֹאת, מאופיינת באריכות ימים. ה' העניק לאיוב חיים חדשים של מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, המהווים פיצוי כפול מתוחלת החיים הרגילה של שבעים שנה, וזאת ללא קשר לגילו הקודם לפני שנהרסו חייו הראשונים. הכתוב נמנע מלציין את סך שנותיו הכולל כדי להדגיש שמטרת הסיפור היא להוכיח שהניסיון נועד לטובתו, ויש הסבורים כי תיאור השנים הוא משל המסתיר סוד. נוסף על כך, איוב זכה להמשכיות משפחתית ענפה בה וַיִּרְאֶה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בְּנֵי בָנָיו מתרבים מבלי שאף אחד מהם ימות בחייו, עד שראה אַרְבָּעָה דֹּרוֹת, ציון המעיד על עצמת הברכה ולא על חישוב קבוע של אורך דור.