יונה, פרק ב׳, פסוק ו׳

סכנת המוות שבה היה שרוי יונה במעמקים מומחשת בכך שאֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ, כלומר המים הקיפו ועטפו אותו מכל עבר עד לגסיסה וכמעט יציאת נשמתו. תיאור הטביעה מתחזק במילים תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי, המדגישות כי הדג צלל עמו במהירות אל קרקעית הים העמוקה ביותר. שם, סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי, כלומר צמחי מים ואצות נכרכו סביב ראשו של הדג, ויונה הכלוא במעיו מתאר זאת כאילו עטפו את ראשו שלו. מנגד, יש המפרשים את המילה סוף כים סוף, שאליו הוביל אותו הדג או שאת מימיו הראה לו ה' באורח נס מבעד לעיני הדג ששימשו עבורו כחלונות.