תארו לעצמכם שאתם צריכים לצאת למסע רגלי לעיר רחוקה מאוד, מסע שיכול לקחת חודשים ארוכים. זה בדיוק מה שקרה ליונה. אחרי ההתנגדות שלו בהתחלה, הוא סוף סוף מקשיב לה' ויוצא לדרך. כאשר נאמר וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה', הכוונה היא שיונה בחר לקיים את הציווי השני שקיבל ולהודיע לאנשי העיר על העונש שהם עומדים לקבל, כי הוא חשב שעכשיו כבר מאוחר מדי בשבילם לתקן את המעשים שלהם.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך אנשי נינוה האמינו לו כל כך מהר? מתברר שהמלחים שהיו עם יונה באונייה הגיעו לעיר לפניו, סיפרו לכולם את כל מה שקרה לו בלב ים, וכך הכינו את התושבים להקשיב ליונה מיד כשהגיע.
נינוה מתוארת בתור עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים. בתנ"ך, כשרוצים לתאר משהו עצום בגודלו שלא רואים בכל יום, מוסיפים לפעמים את שם ה'. כלומר, זו הייתה עיר ענקית במיוחד. עד כמה היא הייתה גדולה? היא הייתה בגודל של מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. באותם ימים לא היו בניינים גבוהים, ולכן העיר נבנתה לרוחב והתפרסה על פני שטח ענק, עד כדי כך שהיה לוקח שלושה ימים שלמים רק כדי להקיף אותה בהליכה.