יונה, פרק ג׳, פסוק ו׳

תחשבו על מלך חזק שיושב בארמון מפואר. איך הוא בדרך כלל מתלבש ומתנהג? כעת תארו לעצמכם מה קורה לאותו מלך כשהוא שומע אזהרה חמורה ומפחידה. וַיִּגַּע הַדָּבָר אומר שהשמועה על הנבואה הקשה שהשמיע הנביא הגיעה עד לאוזניים של מלך נינוה. עוד לפני שכל העם התחיל לחזור בתשובה, המלך מחליט להראות הכנעה מוחלטת בפני ה׳ ועושה צעד אחר צעד כדי לוותר על הכבוד שלו. תחילה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, הוא עוזב את כסא המלכות המפואר שלו כדי לשבת על הארץ. לאחר מכן וַיַּעֲבֵר, כלומר הוא מסיר מעליו את אַדַּרְתּוֹ, שהיא גלימת המלכות היקרה והמפוארת שלו, מילה שבאה מהמילה אדיר. במקום הבגדים היפים, וַיְכַס המלך את גופו בשַׂק, שהוא יריעת בד עבה וגסה מאוד. ולבסוף, במקום לשבת על הכסא, וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר. לבישת השק והישיבה על האפר הם סימנים ברורים של אבל ועצב עמוק. המלך בעצם מתנהג כאילו העיר שלו כבר נחרבה, רק כדי להראות עד כמה הוא מצטער ומבקש סליחה.