יהושע, פרק כ״ב, פסוק י״ג

טרם היציאה לקרב, בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עוצרים כדי לברר את פשר הקמת המזבח ולהציע שלום לאחיהם, קל וחומר ממה שמצווה התורה לעשות כלפי עיר אויב. עם זאת, הם וַיִּשְׁלְחוּ את המשלחת אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵן וְאֶל־בְּנֵי־גָד וְאֶל־חֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה אֶל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד רק לאחר שהצבא כבר דרוך ומוכן למלחמה, כדי להטיל עליהם אימה. בראש המשלחת נבחר לעמוד אֶת־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, שכבר החל למלא את תפקידי אביו. שליחותו נועדה להוכיח את השבטים על הפגיעה הרוחנית בה', וכן לסמל קריאה כנה לשלום המגובה באיום צבאי מוחשי למקרה שפנייתם תושב ריקם.