יהושע, פרק כ״ב, פסוק ז׳

וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה נחלה בַּבָּשָׁן, וּלְחֶצְיוֹ השני נָתַן יְהוֹשֻׁעַ נחלה עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, כלומר מערבה, עובדה המבהירה מדוע רק מחצית מהשבט שבה מזרחה. וְגַם כִּי, כאשר, שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אׇהֳלֵיהֶם, הוא הוסיף דברי פרידה וַיְבָרְכֵם בברכה יתרה ופרטית לעומת שאר השבטים. ברכה מיוחדת זו נועדה לנחמם על הקושי הנפשי שבפיצול השבט, וכאות הערכה על כך שכלל לא ביקשו לשבת מחוץ לארץ אלא עשו זאת מתוך צייתנות. כמו כן, הברכה התחשבה במורכבות הכלכלית של חצי השבט, שנאלץ להתעכב ולחלוק את השלל עם החצי שנותר מאחור, עיכוב שבעטיו המתינו להם ראובן וגד לפני תחילת המסע הביתה.