יהושע, פרק כ״ב, פסוק כ״ט

שבטי עבר הירדן מצהירים על נאמנותם המוחלטת לה' ומזדעזעים מעצם המחשבה לעזוב אותו, תחושה המבוטאת במילה חָלִילָה שמשמעותה עניין של חולין וגנאי. הם מדגישים כי מִמֶּנּוּ נמנעת האפשרות לִמְרֹד בַּיהֹוָה, בין אם משום שמרד כזה מגונה מעצם טבעם האישי ואין להם כל כוונה למרוד באחיהם, ובין אם משום שהמזבח עצמו מוכיח זאת מתוכו שכן הוא נבנה למראה עיניים בלבד. לכן מטרתם מעולם לא הייתה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח שיחליף את המרכז הרוחני האחד והיחיד של העם. המילה מִלְּבַד באה לשלול קיומו של כל מזבח אחר, מתוך הכרה ברורה שרק מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ הוא המקום הבלעדי שבו גם הם יעבדו את ה'.