קרה לכם פעם שמישהו חשד בכם שעשיתם משהו רע, למרות שהכוונה שלכם הייתה טובה לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לבני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה. כששאר השבטים דאגו שהם בנו מזבח כדי למרוד, הם הזדעזעו מעצם המחשבה הזאת והצהירו על נאמנות מוחלטת לה'. הם הסבירו שהמילה חָלִילָה מבטאת כמה המעשה של עזיבת ה' נראה להם מגונה ופסול. כשהם הוסיפו את המילה מִמֶּנּוּ, הם התכוונו להגיד שהרעיון למרוד רחוק מעצמם וממי שהם. כלומר, עוד לפני שבכלל באתם להעיר לנו, היה ברור לנו בטבע שלנו שזה מעשה רע למרוד בה', ובטח שאין לנו שום כוונה למרוד בכם, האחים שלנו.
הם הבהירו שהמזבח שהם בנו ממש לא נועד להחליף את המרכז הרוחני של העם או לשמש חס ושלום לעבודה זרה. המילה מִלְּבַד מדגישה שאסור שיהיה שום מזבח אחר נוסף למזבח ה' המקורי. הם חתמו את דבריהם בהבטחה ברורה: יש רק משכן אחד ומזבח אחד, וזה המקום הבלעדי שבו גם הם יעבדו את ה'.