חשבתם פעם איך אפשר לוודא שבעוד מאות שנים אנשים לא ישכחו מי אתם ולאיזו משפחה אתם שייכים? השבטים שגרו בעבר הירדן חששו מאוד שבעתיד יבואו אנשים ויגידו לנכדים שלהם שהם כבר לא חלק מעם ישראל. לכן, הם החליטו להכין מראש פתרון. המילה וַנֹּאמֶר מגלה לנו שהם תכננו את התשובה הזו מראש, ממש באותו רגע שבו הם בנו את המזבח. כאשר הם מתארים מה יענו הנכדים שלהם בעתיד, הם משתמשים במילה וְאָמַרְנוּ. השימוש במילה "אנחנו" מראה שהסבים והנכדים מחוברים יחד לרצף אחד, והדורות הבאים ידברו בדיוק בשם האבות שלהם.
בתשובה שלהם, יבקשו הנכדים משאר העם להסתכל על תַּבְנִית המזבח, כלומר על הצורה החיצונית שלו. מי שמסתכל עליו מקרוב מבין מיד שהוא בכלל לא מתאים להקרבת קורבנות ונועד רק למראה עיניים. העובדה שהמזבח עומד שם והוא לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח, כלומר שמעולם לא הקריבו עליו שום דבר, מוכיחה שהוא רק סמל. הוא נועד להיות עדות לתמיד שגם השבטים שגרים רחוק, קשורים באהבה למזבח האמיתי של ה'. בסוף דבריהם הם אומרים שאת המזבח עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ, והכוונה היא לכל עם ישראל. ברגע ששאר השבטים ראו את הבנייה ולא עצרו אותם, הם בעצם הסכימו שהמזבח הזה יעמוד בדיוק באמצע ויחבר תמיד בין כל השבטים משני צידי הירדן.