בני שבט ראובן וגד מביעים את חששם העמוק מפני ניתוק וניכור עתידי משאר העם. הם מסבירים כי הקמת המזבח על ידם לא נועדה לשם הקרבת עולות וזבחים, אלא כדי לשמש עדות וזיכרון עולם לכך שהם חלק בלתי נפרד מעם ה' ומארצו, על אף שהנהר מפריד ביניהם [רלב"ג].
החשש המרכזי שלהם הוא שבעתיד, השבטים היושבים בארץ ישראל יצביעו על הנהר כגבול אלוהי מפריד, ויטענו כלפי השבטים שמעבר לירדן כי אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה', שכן הם נחשבים לתושבי ארץ אחרת [ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מכך, עולה החשש כי וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ. משמעות המילה וְהִשְׁבִּיתוּ היא ביטול ומניעה [מצודת ציון]. כלומר, בני ארץ ישראל ימנעו מבני עבר הירדן לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת ה' [מצודת דוד]. מניעה זו תתבצע בכך שיוציאו אותם מכלל ישראל ויתייחסו אליהם כאל זרים מוחלטים שאינם שייכים לעם ה' [ביאור שטיינזלץ].
הערת נוסח קצרה מתייחסת למילה בֵּינֵנוּ, אשר בכתבי יד מדויקים ובדפוסים ישנים מופיעה בכתיב חסר, עם האות יו"ד הראשונה בלבד וללא האות יו"ד השנייה [מנחת שי].