שבטי עבר הירדן עומדים בפני האשמה כבדה של עבודה זרה ופילוג העם בעקבות בניית המזבח, ומגיבים בשבועה דרמטית ונוקבת. בדבריהם הם מצהירים על נאמנותם המוחלטת לה' ומזמינים עליהם עונש חמור אם כוונתם הייתה לרעה.
הצירוף המשולש אֵל אֱלֹהִים ה' מפורש בשתי דרכים עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה ל"אל על כל אלוהים", כלומר מלך מלכי המלכים השולט גם על המלאכים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המבקרים פירוש זה וטוענים כי אין לייחס למילה "אלוהים" בפסוק זה משמעות של מלאכים או כוחות אחרים, אלא מדובר בשלושה שמות קודש המייצגים יחד מהות אלוהית אחת, בדומה לחותם האמת של ה', המקביל לשלוש המידות שבהן נברא העולם וניתנה התורה [מנחת שי]. עצם הזכרת השם נועדה לשלול מכל וכל את החשד כאילו המזבח נבנה לשם עבודה זרה [מלבי"ם].
הכפלת הצירוף פעמיים נועדה בעיקרה לחזק, לאמת ולהעמיד את ההצהרה [רד"ק, מצודת דוד], ויש המוסיפים כי הכפילות רומזת לכך שהשבועה תקפה הן בעולם הזה והן בעולם הבא [רש"י].
הפסוק מבחין בין ידיעת ה' לידיעת העם. הוּא יֹדֵעַ – ה' בוחן כליות ולב וכבר יודע כעת שלבנו נאמן וכוונותינו טהורות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, וְיִשְׂרָאֵל הֽוּא יֵדָע – שאר העם יגלה ויכיר באמת הזו רק בחלוף הזמן [מצודת דוד], כאשר יראו בפועל שאין אנו מקריבים קורבנות על המזבח הזה [מלבי"ם].
החשד כלפיהם נחלק לשני רבדים: בְּמֶרֶד מכוון כנגד הפגיעה באחדות ישראל, בעוד בְּמַעַל מתייחס לחטא דתי של בגידה בה' עצמו [מלבי"ם].
בסיום דבריהם, הם משנים את כיוון הפנייה, פונים כלפי מעלה ישירות אל ה' [רש"י, רד"ק, מצודת דוד], ומכריזים: אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ. כלומר, אם אכן חטאנו, אל תאריך אפך כלפינו, אל תציל אותנו, והשלך אותנו מעל פניך עוד היום [מצודת דוד, מלבי"ם].