הקמת המזבח על ידי השבטים בעבר הירדן לא נועדה למרד או להקמת פולחן חלופי, אלא נועדה להבטיח את הקשר הנצחי שלהם לעבודת האלוהים. המזבח משמש כהצהרת אמונה שנועדה לגשר על הריחוק הגיאוגרפי ולמנוע נתק עתידי בין השבטים. הפרשנים מסכימים כי המזבח לא נבנה לצורך הקרבת קרבנות בפועל, אלא כסמל בלבד.
המילים כִּי עֵד הוּא באות להדגיש כי מטרתו היחידה של המזבח היא לשמש עדות לכך ששבטי עבר הירדן לא סילקו את עצמם מתורת המזבח וכי גם להם יש חלק בה׳. עצם העובדה שהמזבח שבנו דומה בצורתו למזבח ה׳, היא זו שהופכת אותו לעדות חיה וקיימת.
כאשר הפסוק מציין לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה׳ לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ, הכוונה היא שאת הקרבנות עצמם הם ימשיכו להביא כראוי אל המשכן או המקדש, במקום שכינתו של ה׳, ולא יקריבו אותם על המזבח החדש. התכלית של המעשה מובהרת במילים וְלֹא יֹאמְרוּ, כלומר, המזבח נועד למנוע מצב עתידי שבו הדורות הבאים בארץ ישראל יטענו כלפי בני עבר הירדן שאין להם חלק בה׳, וכך לא יוכלו עוד להדיר אותם מעבודת הקודש.