יהושע פונה אל שבטי עבר הירדן בתום שנות הכיבוש והנחלה ומביע את הערכתו על עמידתם המלאה בהתחייבותם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים אשר צִוָּה מתייחסות לפקודתו של משה ששבטים אלו יעברו חלוצים לפני שאר בני ישראל כדי להילחם עמם במערכות על כיבוש הארץ. על גבי הבנה זו מרחיב [מלבי"ם] ומבאר כי משה לא הסתפק בדרישה שישתתפו במלחמה רק עד תום שלב הכיבוש, אלא ציווה עליהם להישאר יחד עם העם עד שתסתיים גם חלוקת הארץ לנחלות. עמידתם המדויקת בתנאי מורחב זה היא המבוטאת במילים אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם.
לגבי המשך דברי יהושע, וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי, מציגים הפרשנים שתי התייחסויות המשלימות זו את זו. מחד גיסא, יש הרואים בכך ציון נוסף לשבח על כך שמעבר לקיום תנאו המקורי של משה, הם נהגו כראוי וצייתו לכל פקודותיו הישירות של יהושע לאורך המערכה [ביאור שטיינזלץ]. מאידך גיסא, יש המפרשים כי הציות המלא לקולו של יהושע הוא למעשה הפירוט והיישום בפועל של עצם שמירת ציוויו של משה [מלבי"ם].