המשבר הגדול בין שבטי ישראל בא לסיומו מתוך הבנה ופיוס. המשלחת שנועדה לברר את החשד למרד מגלה כי כוונותיהם של שבטי עבר הירדן היו טהורות. התברר כי המזבח, שנתפס תחילה כסמל לפרישה והתבדלות מכלל האומה, לא נבנה אלא כסימן זיכרון. מטרתו הייתה להזכיר לדורות הבאים את הקשר ההדוק של שבטי עבר הירדן אל המקדש [ביאור שטיינזלץ].
בעקבות גילוי זה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, כלומר ההסבר התקבל והיה ישר בעיני פינחס ונשיאי העדה. הם שבו אל בני ישראל עם הבשורה הטובה, והעם כולו בירך את ה' על כך ששמר עליהם מפני יציאה למלחמת אחים [רלב"ג].
מבחינה דקדוקית, ישנה התייחסות לאופן כתיבת המילה וַיִּיטַב. בעוד שישנם מקורות דקדוקיים קדומים המציינים כי המילה נכתבה באות יו"ד אחת בלבד, המסורת המקובלת בספרים ובכתבי היד שלנו היא לכתוב אותה בשתי אותיות יו"ד [מנחת שי].